גל חדש

ים. 
הוא ישב וספר את הגלים ואת מספר הרגעים המבוזבזים.
הרגעים שיכל להיות שם בשבילו 
והבגדים שיכל לקרוע כבר מזמן, 
ומסכת הענק שעומדת מעל כולם ורק רוצה להתנפץ ולתת לאמת לברוח.
והגלים, הגלים רועשים. ואין גל שדומה לקודמו.

והופ ! עכשיו הוא ראה את הגל המיוחד ביותר. הצלול.
זה, שהוא רוצה להיות.
זה שיסחוף את כולם בדרך המיוחדת ויתן לכולם להנות מיופיו.
והוא לא יפחד מאף אחד.
לא הוא לא יפחד . הוא צלול, ולא יתן לאף אחד לשבור.
זאת התחלה חדשה,
והגלים ההם ישארו בתור חול, יסחפו ביבשה.
אך ישאירו זכר קטן. כזה שיוכל לדעת מאיפה הגיע.
והוא ימשיך לטייל בעולם. ולא ילך לאיבוד.
זח וצלול.
הגיעה השקיעה, אך להבת השמש.. לא תכבה, לעולם....
ים .
--------------------------------------------------------
אז שתיהיה לנו שנה קסומה , ושכל אחד ימצא את הגל הקטן הזה בתוכו.. שיסחוף את כולם..
וישנה משהו קטן בתוכו , לקראת השנה החדשה.. (:

רגע של חדש

חלון חדש נפתח ומאיר את עיניי
אני ועצמי ניהיה כאן עכשיו.
חדור מוטיבציה ורצון בלתי מוגמר
לחיות עם עצמי, ולהראות זאת לעולם .

חושך ענק שבר את הרגליי
אך האור הצליח לחדור, ולא אתן לו לברוח
אשאיר אותו, כי שנה חדשה מגיעה.
והוא פה ,
ככה אוכל לחיות עם עצמי
ולהראות זאת לעולם.

מדרגות מדרגות והמון אבנים
ניסו להפיל אותי ולהכשיל
עליתי ועליתי ולא אתן לי השנה ליפול
אני אכניס בתוכי, סוג חדש של היגיון .

רוצה לחיות עם עצמי
ולא לתת לאף אחד לשבור
יודע שיכול, ושאצליח לגמור.
כי שנה חדשה מגיעה
והפעם- לא אפול !
והם יראו,
הם יראו כמה שאני גדול .

אז המורה נכנסה .. והייתה לה בקשה קצת מוזרה.
היא רצתה שנכתוב שיר, עלינו ועל השנה החדשה .
אז כתבתי .. ובדרכי המווזרה ...
אז שתיהיה לכולנו שנה טובה (: 

המפתח

היא פישפשה בתיק, מעט בעצבנות..
מנסה למצוא את המפתח..
בדרך כלל זהו המפתח שפותח את דלת הבית..
אבל אחרי היום הארוך, הארוך מדי שעבר עליה, זהו גם המפתח לשקט.
לאחר כ2 דקות ו23 שניות בדיוק הוא נמצא, ודלת הבית נפתחה..
אחרי היום, היום הארוך מדי שעבר עליה.. היא רק רצתה להחליף לפיג'מת המיקי מאוס שקנתה לפני 5 שנים, להדליק סיגריה- ולהירגע.
תחושת החיבוק האוהב שלו עלתה אט אט אל אפה, כאשר הריחה את הסדינים שעד לפני 3 ימים, שניהם לא רצו לעזוב אותם.
לפחות.. ככה היא חשבה.
ואחרי היום, היום ה3 הארוך מדי.. אנה, מיקי מאוס, הסיגריה ומעט ביטלס ברקע ישבו להירגע.
להירגע ולחשוב.. לחשוב עליו, ועליה.. הזונה.
נגמרה הסיגריה, והשיר התחלף.
איך שהערב הזה יכל להיות שונה, רק אם היא לא הייתה מקדימה.
תמונת הילד העצוב שתלויה על הקיר בהתה בה.. מין מנסה לרמז משהו..
ואנה ? בסופו של דבר רצתה לקבל שקט. כזה שנכנס אל הלב, ולא אל הדלת.. כזה שמסתכם בחיבוק בתוך השמיכה עם הריח הכל כך ממכר.
היא לא עישנה כבר שנתיים. ואת הפיג'מה? מזמן רצתה לזרוק לפח.
אבל מראה השניים, כאשר החליטה לעשות לו הפתעה, שיבש לה את הכל.
הטלפון צלצל, מין מבשר את סיום השקט ששרר בחדר, הרי הדיסק מזמן כבר נגמר. זאת הייתה אמא.
הגיע הזמן לבשר לה, שחתונה כבר לא תיהיה .
חפיסת הסיגריות נגמרה, והדיסק כבר החל להתנגן שוב.
ובכי.. ממשיך להישמע מ2 צידי הטלפון.
גם לאמא של אנה זה קרה..
והיא בסך הכל רצתה קצת שקט, רצתה לקבל קצת אהבה.
רצתה את אותו ריח מוכר.
ועד שתמצא את הגבר הבא שישבור לה את הלב, אני מניח שהיא תמשיך לשבת ולבכות.
זה הפתרון הקל ביותר.
אולי בסופו של דבר זה יהיה בוב מארלי.. שעכשיו היא שומעת.
הרי, הוא היחידי.. שאותה, עוד לא איכזב.

חזרה חיובית

אחרי הפסקה לא כל כך מוצלחת,
געגועים רבים.. מחשבות אינסופיות עליכם ועל המילים...
רגע אחרי שהחלטתי שמספיק.. רציתי כבר לחזור ..
יש משהו כל כך משחרר ומרגיע בלכתוב כאן, להראות לעולם מה אני חושבת , בדרך שלי .. (:
עם השירים שלי שאף אחד לא מבין את משמעותם, והרמזים הקטנים ההם שמסתתרים שמה .. ממש מאחורי המילים ..
אז.. כנראה שחזרתי ..
וכנראה ששוב אני אכתוב כאן שיר, שאת משמעותו אף אחד לא יבין  .. ;)
משהו מאוד גדול וחיובי מעסיק אותי בימים האחרונים, משהו, שבתקווה.. ישנה את פני החברה כולה ..

שינוי בתוך הר העיתונים השחורים

סיבוב הגלגל, 

עצירת המוות.

עצירת הצעקות, המכות, הבריחות.

האנשים הפשוטים,

השינוי הכי גדול

האנשים הפשוטים

העם הקטן- הכי עצום.

אבא יש לי משהו לספר לך

ואני כלל לא פוחד

שתדעו שהוא מאושר

לא נתתי לו להיות שוב בודד.

שיהיה לכם שבוע קסום, 

מלא במילים קסומות ורגעים , קסומים קסומים . 

הפסקה זמנית

אחרי נסיונות רבים של כתיבה,

אחרי הצלחות פנימיות..

אחרי שבועות רבים של הרגשה כל כך מנצחת

אני מפסיקה .

מפסיקה את הרצון למילים, לשיתוף, לתשומת לב .

דברים שאני אוהבת כל כך.

אתם לא יודעים כמה קושי קיים בלייצר לכם מילים כל שבוע,

לקוות שמישהו קורא, ומתחבר

ולהתאכזב אם לא.

אתם לא יודעים כמה קושי קיים בלשתף אתכם

בלפתוח בפניכם ולתת לכם להיכנס לעולם שלי

ולהיות לכמה דקות, חלק ממנו.

הבלוג התחיל להביא דברים שקיוותי שהוא לא יביא,

התחיל לשמש בפניי כמסכה, ולא כדרך להציג את עצמי ודברים שאני רוצה לקדם.

אז, אני מפסיקה..

הפסקה קטנה, או גדולה.. את זה רק הזמן יקבע..

הפסקה של חשיבה עצמית, חשיבה עליכם..

אם באמת זה המקום לפרסם בו את עצמי..

כי הדף והעיפרון, זה חלק גדול ממני..

ותיהיו בטוחים שאני עוד אחזור..

מתישהו, איכשהו.. בצורה כזאת או אחרת

בינתיים,

הדפים ימשיכו להיכנס למגירה, עד שאני אחזור..עד שאני אחזור...

אתם הקהל הכי מקסים בעולם,

למרות שאין לי מושג מי נכנס לבלוג מי קורא

אבל תדעו שאני אוהבת ומעריכה אתכם כל כך.

אז.. שתיהיה לכם..

שבת שלום, שבת שלום . (:

פוסט.. מיוחד .

אז, השבוע אני מארחת ילדה מיוחדת, גדולה מהחיים ומדהימה. 

הינה מה שהיא חושבת על העולם...

אין לי כל כך על מה לכתוב, אבל אלין ביקשה שאני אכתוב משהו.. והחלטתי בסוף"

 לכתוב על.. הכל

 

שירי דכאון אני מאוד אוהבת

ואליהם אני הכי מתחברת

ילדות שחשות אני ממש לא סובלת

ומהן, אני בעיקר נגעלת.

התחביב שלי הוא לטייל בשכונה

ועם חברות אני אוהבת לרכל בגינה.

עם אחי הקטן אני רבה לא מעט

לעומת זאת, עם הגדול זה לא קורה כמעט.

את השיר הזה אני כאן סיימתי

אבל תיהיו בטוחים, שעם הכתיבה אני לא גמרתי! "

 

שלכם, מירן . (:

ועכשיו קצת ממני... לרוב אני לא מפרסמת פוסטים בשבת, אז.. ננצל את המעמד

 

"ולי לא אכפת, כל השבוע מרגיש כמו שבת.. "

.ערב שבת 

ריחות הבית מוצפים בריח נהדר של האוכל של אמא,

נירות ריחניים נמצאים בכל עבר..

מפה לבנה פרוסה על השולחן..

אין הרגשה מדהימה ומשחררת יותר מזה..

מהאחווה המשפחתית שקיימת בשבת, שכמעט לא מזדמנת במהלך השבוע..

ואני כאן כדי לאחל לכם שבת שלום . 

 שבת שלום, שבת שלום (:

מסכה

מסכה. 

מסכת המשחק, מסכת הדמויות..

הקטע שאני כותבת לכם כאן כל שבוע..

כותבת לרוב על עצמי,

לוקחת קצת מאחרים..

מנסה להגיד מה שאני חושבת..

והכל, בתוך מסכה..

בתוך שיר, בתוך סיפור

בתוך משפט

בתוך דמות .

היא, והוא .. והילדה..

והדמויות שאפשר להמציא תוך כדי הכתיבה..

הריגוש הזה.. שלא מבינים על מי כתבת

אבל לפחות, הצלחת להגיד מה רצונך .

בפחדנות מוגזמת, תוך כדי השתמשות בדף ..

ללא צורך במילים , ללא צורך בשקיפות..

מחשב, ודמויות ..

מסכות.

מסכה, על פני מסכה.. אי עוטה כאן על עצמי בכל שבוע..

בוחרת לכתוב לכם , לאלה שמכירים, אלה שלא מכירים

אם בכלל, יש לי קוראים ..

על הכל אני כותבת כאן.. אבל את זה, רק אני יודעת ..

בשפה גבוהה אני משתמשת, הופכת מדי פעם מילים,
לעשות את המסכה יותר מורכבת קצת ..

אולי לא תמיד מובן על מה מדובר..

זאת המסכה .

אולי אני אצא ממנה מתישהו ,

ואולי פשוט סתם נוח לי בה ..

לחשוב שאמרתי הכל, אבל בעצם.. לא אמרתי כאן כלום ..

מסכה . 

מעשה באישה, נערה.. אתם עוד תשמעו עליה.. הבטחה (:

מעשה באחת.. שהוכיחה לכולם..

שאפשר להיות גם.. אחרת.. (:

היא אהבה לשמוע שירי ארץ ישראל,

ולהתלבש בכל הצבעים

ולדבר עם השרים [מלשון.. כנסת],

למרות גילה הצעיר..

היה לה דעה לגבי כל עניין

ובאיזשהו שלב,

היא גם אמרה לבנים..

לכו מכאן .

ולמרות שהיא הייתה מיוחדת,

כל האנשים הפנו לה את הגב .

אמרו לה, לכי את לא רצויה .

את שונה, את לא מרובעת .

את אחרת ......

ולמרות שהבינה שזה רק מתוך קנאה

היא הלכה לה ,

כי היא הבינה שלא תיהיה דרך חזרה ..

היא קצת שונה מהעולם..

ו.. אז מה ?

והיום? היא הגיעה הכי למעלה .

השאירה את כולם מאחוריה,

והמשיכה הלאה..

בגלל האלוהים

טועים, מפשלים.. משפילים
ואומרים, הכל בגלל האלוהים.
יורקים, מקללים, משחיתים
ואומרים, הכל בגלל האלוהים.

את כל הרע שבכם אתם משליכים על אלוהים.
עושים ממנו דמות צינית שעונה על הכל.
הכל לטובה, הכל הוא קובע,
מין צורך כזה בכם לאחוז במשהו
להאמין במשהו.

איפה האלוהים הזה שכולם מדברים ?
איפה הניסים שבהם כולם מאמינים?
דור של טכנולוגיה, דור של עובדות
אז.. איפה האלוהים?
בינתיים, הוא גורם רק לבעיות .

בגלל האלוהים הזה,
אתם לא נותנים  צ'אנס למישהו אחר.
בגלל האלוהים הזה,
החשיבה שלכם חסומה- ולי אתם לא נותנים לדבר.
בגלל האלוהים הזה,
מבחינתי, הפסקתם להיות בני אדם.
בגלל האלוהים הזה,
אתם לא נותנים כאן מקום לכולם.

ישראל, אנשים חמים
מקבלים את כולם.
עד שזה מגיע, למה שאלוהים אמר.

אז את ההומו, את הערבי
את הזה שקצת שונה מכם
אתם מנדים.
בגלל האלוהים הזה, בגלל..
האלוהים.


http://www.youtube.com/watch?v=BaRh2JZO4bM&feature=relmfu

והטובים.. ?הפסידו במלחמת החיים

כשאומרים לך.. שהוא הלך.. ושהוא לא יחזור..

והדמעות מתחילות לרדת..

והמחשבות רצות בלי הפסקה..

ואתה, לא יודע מה לעשות עם עצמך.

העצבים עולים בגוף, ובאלך להרביץ למי שעומד לידך.

ואתה חושב איך האחרים, אלה שהכי חשובים לך...

מתמודדים עם זה..

וששואלים אותך מה קרה,

אתה לא באמת מסוגל להגיד

ש.. היא...........

ואתה כאן, לא יודע.. מה לעשות עם עצמך...

מקום טוב יותר ?

לא כואב?

הזמן, עבר ?

זה לא באמת אכפת לך ..

והעולם מקבל תחושה שונה..

והשמיים, כחולים.. כמו רוב ימות השנה..

אתה לא מבין למה..

ומלחמה? הייתה.. והטובים הפסידו...

ו..אתה? לא יודע מה לעשות עם עצמך.. 

ממלכת החושך השחור

ויש שיגידו שאני דכאונית,
יש שיגידו שזה עצוב מדי..
זה לא דכאוני.. וזה לא עצוב..
הבלוג הזה בא להביא את חשיבת העולם שלי, בלי לרצות אף אחד.. ודעות של אף אחד..
ככה אני רואה את העולם, ככה אני חושבת על העולם..
בכל הפוסטים שלי אני מעלה כל מיני דברים שקורים לנו ביום יום..מה שהולך בחברה שלנו..
 ולפי דעתי, רוב האנשים לא שמים לב לכל הנושאים האלה.. מאכילים אותם שטויות וחלק אוכלים את זה...
אז, אם לא מוצא חן בעיניכם.. תהנו.. זה לא צריך להיות..
זאת אני וזהו..
אני לא דכאונית, ואני לא עצובה..
אני אדם שמח ומאושר, שיש לו דעות על העולם הזה. (:

אז אם בכל זאת באלכם לקרוא.. :


משהו רקוב כאן בממלכת החושך

ילדה זוחלת ומבקשת קצת אור

הגיעה למצב שמעדיפה גיהינום

הרי גן עדן זאת רק המצאה

ממלכת החושך השחור.

דם זורם וכולם שותים

ציפורים נובחות וכולם אוכלים

עוד שנייה כבר לנחש יהיו רגליים

הרי מזמן כבר העיתון מריח כמו גרביים.

החזירו את הילד הביתה

חושבים עשו טובה גדולה

הצילו נפש אחת

אבל לא כאילו הצילו אומה שלמה .

משהו רקוב כאן בממלכת החושך.

ילדה זוחלת ומבקשת קצת אור. 

בן אדם מוטציוני

לא רחוק מן הצומת הישנה

עמדנו  ודיברנו

אמרת שהיית רוצה ילד כמו כולם

שיביא חברה מוצלחת הביתה

שיהיה בעל מקצוע מכובד..

ילד מושלם.

פתחת את דלת העולם וגילית

דברים שאולי לא כל כך הכירו אותך

ואם היא תיהיה קצת שונה?

ואם זה בכלל יהיה הוא? 

להרביץ לו רצית,

מהבית לזרוק.

חובש כיפה אתה, 

מאמין בה'.

מזה שווה בכלל?

הולך ומתפלל, כי זה מה שאבא אמר.

אבל להיות בן אדם, זה קצת שכחת..

ואולי עוד כמה מאיתנו..

הרבה בעצם..

---------------------------------------------------------------------------------------------

אולי יום אחד יהיה פה קצת טוב

אולי יום אחד אתם תתחילו לאהוב

אולי יום אחד אתם תתחילו לקבל

איפה אני חייה ?

בעולם רדוד ומסכן.

קניות, תפילות, אלוהים, מפקדים

חינוך, ערכים, אמונות, תקוות ואמצעים

המחשבה נחסמת, המוח נהרס

תורידו את הכיפות,

זה די כבר נמאס.

אולי יום אחד נעשה כאן שלום

אולי יום אחד, הוא ילך ברחוב בביטחון.

אולי יום אחד נפסיק להסתכל במבט מרחם.

אולי יום אחד?

עולם רדוד,
עולם מסכן. 

ההוא וההיא.. תחושת הקנאה

"אם לא אכפת לך העולם שלי יכול להרוג אותי
ואתה עומד וצוחק כמו אידיוט איתה
והמנגינה
שלי לא נשמעת כבר
אז עכשיו אני שרה"

חיבוקם של ההוא וההיא

תמונתם של ההוא וההיא

קולם של ההווווא ! ... וההיא ...

עיניים אדומות,

פרצוף שחור

ידיים זועמות

לב אכול.

תחושת הקנאה .

ניפוץ התקוות,

שבירת היעדים

בלבול, אכזבה, כעס, גועל,

קנאה.

ההוא וההיא..

ההוא.. ההוא .

כי ההיא.. סתם.. היא. 

שליטי חברה

קצת ארוך, אבל תשקיעו קריאה.. (:

"מה אתה הומו ?"
"לך יא אוטיסט ! "
"עוף מפה יא נכה אחד !"
"יא מפגר , מה יש לך ? "
אני מאמינה שכולנו השתמשנו באחד הביטויים האלה מתישהו בחיים..
השתמשנו , בלי להבין אותם בכלל .
למה למילים האלו יש קונוטציה שלילית? למה הן נחשבות לקללות עבור רבים מאיתנו?
הומו זה בעצם תחילית שמשמעותה אדם, בן אדם, אֱנוש.
מכיוון שאני יודעת שכוונתה של האוכלוסייה היא בעצם להגיד הומוסקסואל , אז
הומוסקסואל זוהי תופעה שבה בני יחידים נמשכים בעיקר לבני מינם.
אוטיסט זה אדם הסובל מליקוי נפשי המונע ממנו ליצור קשר עם אחרים .
נכה , זה בסך הכל אדם הסובל ממום גופני.
כל ההגדרות כאן , הן לקוחות מהמילון. אין כאן שום מילה בשום הגדרה , שאומרת – קללה.
בעידן של היום, הומו, אוטיסט, מפגר, נכה .. כל המילים האלו – נחשבות לקללות !
למה?
לפי דעתי, זה בגלל דבר אחד. הרס המוחות שלנו.
כל אחד מאיתנו, גם בלי רצונו.. נחשף לכל כך הרבה פרסומות, תשדירים, מסרים.
כל אלה , גם בלי שהוא יתכוון, לבסוף יכנסו לו למוח יישארו שם.
אם תכניסו ילד בן 8 שבחיים לא ראה את ההורים שלו שותים , והוא יודע שזה אסור – לחדר מלא בפרסומות על אלכוהול, תשדירים על אלכוהול, אנשים שיבואו ויגידו לו כמה זה טוב..  ותשאירו לידו בקבוק.. סביר להניח שהוא ישתה בסופו של דבר .. וסביר להניח שזה גם מה שיקרה לכל אחד מאיתנו.
העברת מסרים על אוטיסטים, נכים והומואים עובדת באותה שיטה.
אמא שמלמדת את הבן שלה שהומו זאת מחלה למרות שהיא יצאה מספר המחלות לפני יותר מ40 שנה , והבן שומע בכל מקום ברחוב אנשים צועקים : "איזה הומו?" . זהו. מבחינתו, המושג הזה גמור. הוא לא ינסה להתעסק איתו שוב. בשבילו, הומו זאת מחלה.
כל שאר המושגים שהזכרתי קודם, מבחינתו.. הם האנשים החלשים בחברה. כאלה שאפשר לדרוך עליהם.
אבא שמאיים לזרוק את הבן שלו מהבית בגלל שהוא יצא מהארון, ילדה המאיימת להתאבד כי צוחקים עליה בכיתה שהיא לסבית, נער שעושים עליו חרם כי הוא אוטיסט... כל אלה , הם דוגמאות לאיזה שליטי חברה אנחנו. כמה מושפעים אנחנו.
איזה גאוני העולם הזה. ששולט לנו במוח. שמחליט, מה כן ומה לא. מה מקובל, ומה יש לנדות אותו מהחברה.
דמיינו רובוט, שאתם מפעילים בשלט רחוק וגורמים לו לעשות כל מה שתגידו לו.
תסתכלו במראה. אתם- הרובוט. העולם? הפרסומאים? האנשים שמדברים ומדברים? אלה הם אלה ששולטים בכם.שגורמים לכם להאמין במשהו, לא כי אתם באמת מאמינים בו.. כי ככה כולם חושבים , וככה זה בעולם.
אם תיכנסו לאינטרנט, תחקרו את המושג אוטיסט, או הומו .. אני מאמינה שמאותו הרגע אתם תפסיקו להשתמש במילים האלו כקללות.
כשהעמקתי עם אחד בנושא הזה , הוא אמר לי.. בשבילם את פסיכית. זה לא מה שלימדו אותם. את בשבילם משוגעת.
אז אם אני פסיכית או משוגעת.. אני שמחה להיות כזאת. זה אומר שלפחות אני אנושית.
שאני מודעת למה המילים האלה אומרות , ולא מנצלת אותן, ואת האנשים שבעצם לא עשו כלום. נולדו ככה , ורק רוצים להיות חלק מהחברה הזאת.

אני באמת מקווה , שהצלחתי לגרום לכמה אנשים לחשוב.. ומספיק לי אדם אחד שנגעתי בו, ובאמת שכנעתי אותו קצת.. גרמתי לו לחשוב ולא להשתמש במילים האלו נגד אנשים .. אני את שלי עשיתי (:


בינתיים, המשך שבוע טוב.. D:

תחרות.. נגדם.

זה מרגיש כמו חלום

או לפחות תלוש מהמציאות

החיים לקחו הפסקה של דמיון

והלב שאב ואמן שלא יקיא את הכל .

כל העיניים בצורה אכזרית

כל הידיים רוצות להרוס- ולתמיד

אבל הוא אמר שאנחנו יותר חזקים

אבל הם רצו – את מה שאנחנו לא רוצים

ללכת נגד כולם

לזחול נגד כל העולם

לפרפר לידם

 ולהישאר חייה- כי שום דבר עוד לא נגמר .

זה מרגיש כמו מלחמה

או לפחות כמו האדם הקדמון

בחיים יש טכנולוגיה

אבל למחשבות- אין פתרון


[ פוסט שני.. שיר שלי..  מפחיד, מרגש, מדהים.. הכל מעורבב.. אבל בעיקר מפחיד :P ]  

דפים במגירה

סביבות כיתה ה' זה היה.
כמו כל בוקר, הדוור הביא לנו את העיתון.
לא חשבתי שזה יהיה בוקר שונה... לא חשבתי שזה יהיה היום שאני אבין באמת מה אני אוהבת לעשות.
אמא קראה בעיתון כמו כל בוקר , ופתאום ראתה מודעה לחוג של כתיבה יצירתית.
פתאום היא באה אליי ביציאה "את כבר לא בשום חוגים .. אולי תלכי ? מה יש לך להפסיד? "
ואני כמובן , בתור אחת לא יצירתית בעליל.. אחת שכל החיבורים במבחני העברית שלה נכשלים .. ברור שהתנגדתי..
אבל אין לי מושג איך , היא הצליחה לשכנע אותי ללכת לנסות..
אפילו כבר אחרי שהלכנו , בכניסה לספרייה העירונית , אמרתי לה - אמא לא ! אני לא רוצה .
ועדיין , הלכתי .
אפשר להגיד , שמאותו יום למדתי להעריך כל כך את הדף והעיפרון..
2 דברים שאנחנו מתייחסים אליהם כמובן מאליו , אבל בתכלס.. הדף ? יכול להיות החבר הכי טוב שלנו.
חבר לפעמים נותן ביקורת ואומר כמה אתה לא טוב , דווקא ברגעים שאתה הכי צריך אותו ואת העידוד שלו.. את התמיכה.. הדף ? שותק . שום ביקורת , שום דעה שלילית..
חבר לפעמים מספר סודות שלך.. הדף ? שומר אותם ולא מגלה לאף אחד.
חבר לפעמים לא יכול לשמוע אותך יותר , אתה חופר בשבילו... הדף ? תמיד פה בשבילך..
אז בסך הכל, שאתה סתם רוצה לפרוק דברים מהלב .. הוא פה,  והוא עושה עבודה מצויינת ..
אז עם הדף והעיפרון, והחוסר יצירתיות בעליל.. הצלחתי להביא הביתה תעודה שאומרת שזכיתי בתחרות של הכתיבה הארצית.. אני ! זכיתי ! בתחרות ! עם סיפור על מגפיים שבסך הכל מטיילות בעולם , בכיתה ה'.
הייתי בעננים , ומאז.. לא הפסקתי לכתוב .
שירים , סיפורים .. חלק ארוכים יותר , חלק קצרים..
ולכולם היה מכנה משותף , כולם בסופו של דבר.. הלכו למגירה.
החלטתי שנמאס לי שהכל יהיה במגירה . אני אוהבת לשתף. אני אוהבת לכתוב.
והינה אני פה .
הולכת לספר לכם דברים אישיים ,סיפורים , שירים .. בעצם , להראות את החיים.. מנקודת המבט שלי ..
להפסיק להכניס הכל למגירה ..
אז בינתיים , עד לפעם הבאה..

ערב טווב , ערב.. טוב .. D:

[ותודה ענקית למי שנתן לי להבין כמה כוח יש למילים,
 ושבעצם די השתכנעתי בזכותו לפתוח את הבלוג הזה.. דודי בר דוד.. ]