סביבות כיתה ה' זה היה.
כמו כל בוקר, הדוור הביא לנו את העיתון.
לא חשבתי שזה יהיה בוקר שונה... לא חשבתי שזה יהיה היום שאני אבין באמת מה אני אוהבת לעשות.
אמא קראה בעיתון כמו כל בוקר , ופתאום ראתה מודעה לחוג של כתיבה יצירתית.
פתאום היא באה אליי ביציאה "את כבר לא בשום חוגים .. אולי תלכי ? מה יש לך להפסיד? "
ואני כמובן , בתור אחת לא יצירתית בעליל.. אחת שכל החיבורים במבחני העברית שלה נכשלים .. ברור שהתנגדתי..
אבל אין לי מושג איך , היא הצליחה לשכנע אותי ללכת לנסות..
אפילו כבר אחרי שהלכנו , בכניסה לספרייה העירונית , אמרתי לה - אמא לא ! אני לא רוצה .
ועדיין , הלכתי .
אפשר להגיד , שמאותו יום למדתי להעריך כל כך את הדף והעיפרון..
2 דברים שאנחנו מתייחסים אליהם כמובן מאליו , אבל בתכלס.. הדף ? יכול להיות החבר הכי טוב שלנו.
חבר לפעמים נותן ביקורת ואומר כמה אתה לא טוב , דווקא ברגעים שאתה הכי צריך אותו ואת העידוד שלו.. את התמיכה.. הדף ? שותק . שום ביקורת , שום דעה שלילית..
חבר לפעמים מספר סודות שלך.. הדף ? שומר אותם ולא מגלה לאף אחד.
חבר לפעמים לא יכול לשמוע אותך יותר , אתה חופר בשבילו... הדף ? תמיד פה בשבילך..
אז בסך הכל, שאתה סתם רוצה לפרוק דברים מהלב .. הוא פה, והוא עושה עבודה מצויינת ..
אז עם הדף והעיפרון, והחוסר יצירתיות בעליל.. הצלחתי להביא הביתה תעודה שאומרת שזכיתי בתחרות של הכתיבה הארצית.. אני ! זכיתי ! בתחרות ! עם סיפור על מגפיים שבסך הכל מטיילות בעולם , בכיתה ה'.
הייתי בעננים , ומאז.. לא הפסקתי לכתוב .
שירים , סיפורים .. חלק ארוכים יותר , חלק קצרים..
ולכולם היה מכנה משותף , כולם בסופו של דבר.. הלכו למגירה.
החלטתי שנמאס לי שהכל יהיה במגירה . אני אוהבת לשתף. אני אוהבת לכתוב.
והינה אני פה .
הולכת לספר לכם דברים אישיים ,סיפורים , שירים .. בעצם , להראות את החיים.. מנקודת המבט שלי ..
להפסיק להכניס הכל למגירה ..
אז בינתיים , עד לפעם הבאה..
ערב טווב , ערב.. טוב .. D:
[ותודה ענקית למי שנתן לי להבין כמה כוח יש למילים,
ושבעצם די השתכנעתי בזכותו לפתוח את הבלוג הזה.. דודי בר דוד.. ]
כמו כל בוקר, הדוור הביא לנו את העיתון.
לא חשבתי שזה יהיה בוקר שונה... לא חשבתי שזה יהיה היום שאני אבין באמת מה אני אוהבת לעשות.
אמא קראה בעיתון כמו כל בוקר , ופתאום ראתה מודעה לחוג של כתיבה יצירתית.
פתאום היא באה אליי ביציאה "את כבר לא בשום חוגים .. אולי תלכי ? מה יש לך להפסיד? "
ואני כמובן , בתור אחת לא יצירתית בעליל.. אחת שכל החיבורים במבחני העברית שלה נכשלים .. ברור שהתנגדתי..
אבל אין לי מושג איך , היא הצליחה לשכנע אותי ללכת לנסות..
אפילו כבר אחרי שהלכנו , בכניסה לספרייה העירונית , אמרתי לה - אמא לא ! אני לא רוצה .
ועדיין , הלכתי .
אפשר להגיד , שמאותו יום למדתי להעריך כל כך את הדף והעיפרון..
2 דברים שאנחנו מתייחסים אליהם כמובן מאליו , אבל בתכלס.. הדף ? יכול להיות החבר הכי טוב שלנו.
חבר לפעמים נותן ביקורת ואומר כמה אתה לא טוב , דווקא ברגעים שאתה הכי צריך אותו ואת העידוד שלו.. את התמיכה.. הדף ? שותק . שום ביקורת , שום דעה שלילית..
חבר לפעמים מספר סודות שלך.. הדף ? שומר אותם ולא מגלה לאף אחד.
חבר לפעמים לא יכול לשמוע אותך יותר , אתה חופר בשבילו... הדף ? תמיד פה בשבילך..
אז בסך הכל, שאתה סתם רוצה לפרוק דברים מהלב .. הוא פה, והוא עושה עבודה מצויינת ..
אז עם הדף והעיפרון, והחוסר יצירתיות בעליל.. הצלחתי להביא הביתה תעודה שאומרת שזכיתי בתחרות של הכתיבה הארצית.. אני ! זכיתי ! בתחרות ! עם סיפור על מגפיים שבסך הכל מטיילות בעולם , בכיתה ה'.
הייתי בעננים , ומאז.. לא הפסקתי לכתוב .
שירים , סיפורים .. חלק ארוכים יותר , חלק קצרים..
ולכולם היה מכנה משותף , כולם בסופו של דבר.. הלכו למגירה.
החלטתי שנמאס לי שהכל יהיה במגירה . אני אוהבת לשתף. אני אוהבת לכתוב.
והינה אני פה .
הולכת לספר לכם דברים אישיים ,סיפורים , שירים .. בעצם , להראות את החיים.. מנקודת המבט שלי ..
להפסיק להכניס הכל למגירה ..
אז בינתיים , עד לפעם הבאה..
ערב טווב , ערב.. טוב .. D:
[ותודה ענקית למי שנתן לי להבין כמה כוח יש למילים,
ושבעצם די השתכנעתי בזכותו לפתוח את הבלוג הזה.. דודי בר דוד.. ]
