המפתח

היא פישפשה בתיק, מעט בעצבנות..
מנסה למצוא את המפתח..
בדרך כלל זהו המפתח שפותח את דלת הבית..
אבל אחרי היום הארוך, הארוך מדי שעבר עליה, זהו גם המפתח לשקט.
לאחר כ2 דקות ו23 שניות בדיוק הוא נמצא, ודלת הבית נפתחה..
אחרי היום, היום הארוך מדי שעבר עליה.. היא רק רצתה להחליף לפיג'מת המיקי מאוס שקנתה לפני 5 שנים, להדליק סיגריה- ולהירגע.
תחושת החיבוק האוהב שלו עלתה אט אט אל אפה, כאשר הריחה את הסדינים שעד לפני 3 ימים, שניהם לא רצו לעזוב אותם.
לפחות.. ככה היא חשבה.
ואחרי היום, היום ה3 הארוך מדי.. אנה, מיקי מאוס, הסיגריה ומעט ביטלס ברקע ישבו להירגע.
להירגע ולחשוב.. לחשוב עליו, ועליה.. הזונה.
נגמרה הסיגריה, והשיר התחלף.
איך שהערב הזה יכל להיות שונה, רק אם היא לא הייתה מקדימה.
תמונת הילד העצוב שתלויה על הקיר בהתה בה.. מין מנסה לרמז משהו..
ואנה ? בסופו של דבר רצתה לקבל שקט. כזה שנכנס אל הלב, ולא אל הדלת.. כזה שמסתכם בחיבוק בתוך השמיכה עם הריח הכל כך ממכר.
היא לא עישנה כבר שנתיים. ואת הפיג'מה? מזמן רצתה לזרוק לפח.
אבל מראה השניים, כאשר החליטה לעשות לו הפתעה, שיבש לה את הכל.
הטלפון צלצל, מין מבשר את סיום השקט ששרר בחדר, הרי הדיסק מזמן כבר נגמר. זאת הייתה אמא.
הגיע הזמן לבשר לה, שחתונה כבר לא תיהיה .
חפיסת הסיגריות נגמרה, והדיסק כבר החל להתנגן שוב.
ובכי.. ממשיך להישמע מ2 צידי הטלפון.
גם לאמא של אנה זה קרה..
והיא בסך הכל רצתה קצת שקט, רצתה לקבל קצת אהבה.
רצתה את אותו ריח מוכר.
ועד שתמצא את הגבר הבא שישבור לה את הלב, אני מניח שהיא תמשיך לשבת ולבכות.
זה הפתרון הקל ביותר.
אולי בסופו של דבר זה יהיה בוב מארלי.. שעכשיו היא שומעת.
הרי, הוא היחידי.. שאותה, עוד לא איכזב.