גל חדש

ים. 
הוא ישב וספר את הגלים ואת מספר הרגעים המבוזבזים.
הרגעים שיכל להיות שם בשבילו 
והבגדים שיכל לקרוע כבר מזמן, 
ומסכת הענק שעומדת מעל כולם ורק רוצה להתנפץ ולתת לאמת לברוח.
והגלים, הגלים רועשים. ואין גל שדומה לקודמו.

והופ ! עכשיו הוא ראה את הגל המיוחד ביותר. הצלול.
זה, שהוא רוצה להיות.
זה שיסחוף את כולם בדרך המיוחדת ויתן לכולם להנות מיופיו.
והוא לא יפחד מאף אחד.
לא הוא לא יפחד . הוא צלול, ולא יתן לאף אחד לשבור.
זאת התחלה חדשה,
והגלים ההם ישארו בתור חול, יסחפו ביבשה.
אך ישאירו זכר קטן. כזה שיוכל לדעת מאיפה הגיע.
והוא ימשיך לטייל בעולם. ולא ילך לאיבוד.
זח וצלול.
הגיעה השקיעה, אך להבת השמש.. לא תכבה, לעולם....
ים .
--------------------------------------------------------
אז שתיהיה לנו שנה קסומה , ושכל אחד ימצא את הגל הקטן הזה בתוכו.. שיסחוף את כולם..
וישנה משהו קטן בתוכו , לקראת השנה החדשה.. (:

רגע של חדש

חלון חדש נפתח ומאיר את עיניי
אני ועצמי ניהיה כאן עכשיו.
חדור מוטיבציה ורצון בלתי מוגמר
לחיות עם עצמי, ולהראות זאת לעולם .

חושך ענק שבר את הרגליי
אך האור הצליח לחדור, ולא אתן לו לברוח
אשאיר אותו, כי שנה חדשה מגיעה.
והוא פה ,
ככה אוכל לחיות עם עצמי
ולהראות זאת לעולם.

מדרגות מדרגות והמון אבנים
ניסו להפיל אותי ולהכשיל
עליתי ועליתי ולא אתן לי השנה ליפול
אני אכניס בתוכי, סוג חדש של היגיון .

רוצה לחיות עם עצמי
ולא לתת לאף אחד לשבור
יודע שיכול, ושאצליח לגמור.
כי שנה חדשה מגיעה
והפעם- לא אפול !
והם יראו,
הם יראו כמה שאני גדול .

אז המורה נכנסה .. והייתה לה בקשה קצת מוזרה.
היא רצתה שנכתוב שיר, עלינו ועל השנה החדשה .
אז כתבתי .. ובדרכי המווזרה ...
אז שתיהיה לכולנו שנה טובה (: 

המפתח

היא פישפשה בתיק, מעט בעצבנות..
מנסה למצוא את המפתח..
בדרך כלל זהו המפתח שפותח את דלת הבית..
אבל אחרי היום הארוך, הארוך מדי שעבר עליה, זהו גם המפתח לשקט.
לאחר כ2 דקות ו23 שניות בדיוק הוא נמצא, ודלת הבית נפתחה..
אחרי היום, היום הארוך מדי שעבר עליה.. היא רק רצתה להחליף לפיג'מת המיקי מאוס שקנתה לפני 5 שנים, להדליק סיגריה- ולהירגע.
תחושת החיבוק האוהב שלו עלתה אט אט אל אפה, כאשר הריחה את הסדינים שעד לפני 3 ימים, שניהם לא רצו לעזוב אותם.
לפחות.. ככה היא חשבה.
ואחרי היום, היום ה3 הארוך מדי.. אנה, מיקי מאוס, הסיגריה ומעט ביטלס ברקע ישבו להירגע.
להירגע ולחשוב.. לחשוב עליו, ועליה.. הזונה.
נגמרה הסיגריה, והשיר התחלף.
איך שהערב הזה יכל להיות שונה, רק אם היא לא הייתה מקדימה.
תמונת הילד העצוב שתלויה על הקיר בהתה בה.. מין מנסה לרמז משהו..
ואנה ? בסופו של דבר רצתה לקבל שקט. כזה שנכנס אל הלב, ולא אל הדלת.. כזה שמסתכם בחיבוק בתוך השמיכה עם הריח הכל כך ממכר.
היא לא עישנה כבר שנתיים. ואת הפיג'מה? מזמן רצתה לזרוק לפח.
אבל מראה השניים, כאשר החליטה לעשות לו הפתעה, שיבש לה את הכל.
הטלפון צלצל, מין מבשר את סיום השקט ששרר בחדר, הרי הדיסק מזמן כבר נגמר. זאת הייתה אמא.
הגיע הזמן לבשר לה, שחתונה כבר לא תיהיה .
חפיסת הסיגריות נגמרה, והדיסק כבר החל להתנגן שוב.
ובכי.. ממשיך להישמע מ2 צידי הטלפון.
גם לאמא של אנה זה קרה..
והיא בסך הכל רצתה קצת שקט, רצתה לקבל קצת אהבה.
רצתה את אותו ריח מוכר.
ועד שתמצא את הגבר הבא שישבור לה את הלב, אני מניח שהיא תמשיך לשבת ולבכות.
זה הפתרון הקל ביותר.
אולי בסופו של דבר זה יהיה בוב מארלי.. שעכשיו היא שומעת.
הרי, הוא היחידי.. שאותה, עוד לא איכזב.

חזרה חיובית

אחרי הפסקה לא כל כך מוצלחת,
געגועים רבים.. מחשבות אינסופיות עליכם ועל המילים...
רגע אחרי שהחלטתי שמספיק.. רציתי כבר לחזור ..
יש משהו כל כך משחרר ומרגיע בלכתוב כאן, להראות לעולם מה אני חושבת , בדרך שלי .. (:
עם השירים שלי שאף אחד לא מבין את משמעותם, והרמזים הקטנים ההם שמסתתרים שמה .. ממש מאחורי המילים ..
אז.. כנראה שחזרתי ..
וכנראה ששוב אני אכתוב כאן שיר, שאת משמעותו אף אחד לא יבין  .. ;)
משהו מאוד גדול וחיובי מעסיק אותי בימים האחרונים, משהו, שבתקווה.. ישנה את פני החברה כולה ..

שינוי בתוך הר העיתונים השחורים

סיבוב הגלגל, 

עצירת המוות.

עצירת הצעקות, המכות, הבריחות.

האנשים הפשוטים,

השינוי הכי גדול

האנשים הפשוטים

העם הקטן- הכי עצום.

אבא יש לי משהו לספר לך

ואני כלל לא פוחד

שתדעו שהוא מאושר

לא נתתי לו להיות שוב בודד.

שיהיה לכם שבוע קסום, 

מלא במילים קסומות ורגעים , קסומים קסומים . 

הפסקה זמנית

אחרי נסיונות רבים של כתיבה,

אחרי הצלחות פנימיות..

אחרי שבועות רבים של הרגשה כל כך מנצחת

אני מפסיקה .

מפסיקה את הרצון למילים, לשיתוף, לתשומת לב .

דברים שאני אוהבת כל כך.

אתם לא יודעים כמה קושי קיים בלייצר לכם מילים כל שבוע,

לקוות שמישהו קורא, ומתחבר

ולהתאכזב אם לא.

אתם לא יודעים כמה קושי קיים בלשתף אתכם

בלפתוח בפניכם ולתת לכם להיכנס לעולם שלי

ולהיות לכמה דקות, חלק ממנו.

הבלוג התחיל להביא דברים שקיוותי שהוא לא יביא,

התחיל לשמש בפניי כמסכה, ולא כדרך להציג את עצמי ודברים שאני רוצה לקדם.

אז, אני מפסיקה..

הפסקה קטנה, או גדולה.. את זה רק הזמן יקבע..

הפסקה של חשיבה עצמית, חשיבה עליכם..

אם באמת זה המקום לפרסם בו את עצמי..

כי הדף והעיפרון, זה חלק גדול ממני..

ותיהיו בטוחים שאני עוד אחזור..

מתישהו, איכשהו.. בצורה כזאת או אחרת

בינתיים,

הדפים ימשיכו להיכנס למגירה, עד שאני אחזור..עד שאני אחזור...

אתם הקהל הכי מקסים בעולם,

למרות שאין לי מושג מי נכנס לבלוג מי קורא

אבל תדעו שאני אוהבת ומעריכה אתכם כל כך.

אז.. שתיהיה לכם..

שבת שלום, שבת שלום . (:

פוסט.. מיוחד .

אז, השבוע אני מארחת ילדה מיוחדת, גדולה מהחיים ומדהימה. 

הינה מה שהיא חושבת על העולם...

אין לי כל כך על מה לכתוב, אבל אלין ביקשה שאני אכתוב משהו.. והחלטתי בסוף"

 לכתוב על.. הכל

 

שירי דכאון אני מאוד אוהבת

ואליהם אני הכי מתחברת

ילדות שחשות אני ממש לא סובלת

ומהן, אני בעיקר נגעלת.

התחביב שלי הוא לטייל בשכונה

ועם חברות אני אוהבת לרכל בגינה.

עם אחי הקטן אני רבה לא מעט

לעומת זאת, עם הגדול זה לא קורה כמעט.

את השיר הזה אני כאן סיימתי

אבל תיהיו בטוחים, שעם הכתיבה אני לא גמרתי! "

 

שלכם, מירן . (:

ועכשיו קצת ממני... לרוב אני לא מפרסמת פוסטים בשבת, אז.. ננצל את המעמד

 

"ולי לא אכפת, כל השבוע מרגיש כמו שבת.. "

.ערב שבת 

ריחות הבית מוצפים בריח נהדר של האוכל של אמא,

נירות ריחניים נמצאים בכל עבר..

מפה לבנה פרוסה על השולחן..

אין הרגשה מדהימה ומשחררת יותר מזה..

מהאחווה המשפחתית שקיימת בשבת, שכמעט לא מזדמנת במהלך השבוע..

ואני כאן כדי לאחל לכם שבת שלום . 

 שבת שלום, שבת שלום (:

מסכה

מסכה. 

מסכת המשחק, מסכת הדמויות..

הקטע שאני כותבת לכם כאן כל שבוע..

כותבת לרוב על עצמי,

לוקחת קצת מאחרים..

מנסה להגיד מה שאני חושבת..

והכל, בתוך מסכה..

בתוך שיר, בתוך סיפור

בתוך משפט

בתוך דמות .

היא, והוא .. והילדה..

והדמויות שאפשר להמציא תוך כדי הכתיבה..

הריגוש הזה.. שלא מבינים על מי כתבת

אבל לפחות, הצלחת להגיד מה רצונך .

בפחדנות מוגזמת, תוך כדי השתמשות בדף ..

ללא צורך במילים , ללא צורך בשקיפות..

מחשב, ודמויות ..

מסכות.

מסכה, על פני מסכה.. אי עוטה כאן על עצמי בכל שבוע..

בוחרת לכתוב לכם , לאלה שמכירים, אלה שלא מכירים

אם בכלל, יש לי קוראים ..

על הכל אני כותבת כאן.. אבל את זה, רק אני יודעת ..

בשפה גבוהה אני משתמשת, הופכת מדי פעם מילים,
לעשות את המסכה יותר מורכבת קצת ..

אולי לא תמיד מובן על מה מדובר..

זאת המסכה .

אולי אני אצא ממנה מתישהו ,

ואולי פשוט סתם נוח לי בה ..

לחשוב שאמרתי הכל, אבל בעצם.. לא אמרתי כאן כלום ..

מסכה .